ימים של סליחה 

סליחה היא תחילתו של תהליך ריפוי.

פעמים רבות שמתי לב לכך, שאותה אמירה/מעשה, מתקבלת אצל האחד כבדיחה בעוד השני נפגע עד עמקי נשמתו.
הדבר נובע מכך, שאנו נפגעים כשהאמירה/המעשה נוגעים בנקודת חולשה שלנו. ופגיעה בנקודה שהיא גם כך חלשה אצלינו, יכולה לערער בנו משהו פנימי הקשור לאותה נקודה, והכאב וצער הפגיעה יכולים להעמיק את התחושות הקשורות לאותה נקודת חולשה, תחושות כגון פגיעה בביטחון העצצמי שלנו, באמונה שלנו ביכולות שלנו, בערך העצמי שלנו, וכיוצא בזה. זאת כאשר לעיתים קרובות הצד הפוגע אינו מנחש להיכן האמירה/המעשה שלו הגיע, ואינו מבין בכלל מדוע הפגיעה כה גדולה.

בין אם נפגעתי ממישהו או מישהו נפגע ממני, בקשת סליחה (אמיתית) היא רגע של נגיעת הנפשות האחת בשניה, ואז עוברים בין השניים רגשות כגון: הבנה, הבהרה, קבלה, מחילה, אמפתיה או חמלה, והנפש יכולה להתחיל את תהליך הריפוי.

אך מה עם הפגיעות שפגעתי בעצמי?

מה עם ביקורת עצמית מחלישה? מה עם ציפיות גדולות מדי שציפינו מעצמנו? מה עם היכולת שלנו למחול לעצמנו על טעות, על חולשה או על אי הגעה ליעד שהצבנו? מה עם היכולת שלנו לקבל את עצמנו כפי שאנחנו?

לעיתים, הכעס או האכזבה העצמית, הינן כה גדולות, עד שאנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מחלישים או אף מייאשים את עצמנו.

אני חושבת שכעת, בימים של סליחה, הגיע הזמן להכיר בזה שאנחנו בני אדם ואיננו מלאכים, וכמו כולם אנחנו טועים, ויש לנו רצונות וחולשות, ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו, גם אם זה לא הביא אותנו ליעד הרצוי. אך מי שלא עושה לא טועה, נכון? אך מי שלא עושה גם לא מתקדם לשום מקום... 

לNLP יש שתי הנחות יסוד שמסייעות ליכולת שלנו לקבל את עצמנו כפי שאנו, להבין שאנחנו בתהליך של התפתחות ולמידה, ולמחול ולסלוח לעצמנו.

ההנחה הראשונה אומרת ש"בכל רגע נתון, בוחר כל אחד את הבחירה הנכונה ביותר, האפשרית לו", כך שגם אם טעינו, עשינו כמיטב יכולתנו והבנתנו באותו רגע. אפשר ורצוי ללמוד להבא ולעשות שינוי לעתיד, אך את העבר רצוי לחבק ולהבין.

ההנחה השניה טוענת ש: "מאחורי כל התנהגות יש כוונה חיובית לאדם הפועל", כך שההתנהגות שלנו, או ההימנעות שלנו מעשיה, נובעת מצרכים אמיתיים עכשוויים שלנו. ורק כשנכיר בצרכים אלה וניתן להם מקום, נוכל בעתיד למצוא את הדרך המשלבת בין הצרכים הללו ובין הרצון שלנו לעשיה/התקדמות, ונסלול את הדרך להתנהלות הרצויה לנו. 

כלומר, בואו נעצור לרגע של סליחה עצמית ונתמלא חמלה כלפי עצמנו.

כי סליחה היא תחילתו של ריפוי, וריפוי הוא הצעד הראשון המאפשר התקדמות למקום הרצוי לנו.

גמר חתימה טובה

לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן